אני רוקד, לכן אני קיים

"אני רוקד, לכן אני קיים": טוויסט שובב לאמירה הפילוסופית המפורסמת "אני חושב, לכן אני" מאת רנה דקארט. בעוד שדקארט הדגיש את הנפש כבסיס הקיום, גרסת הריקוד מדגישה את הגוף והתנועה כמקור למודעות עצמית ולהוויה.

באמצעות הריקוד אנו חווים את הנוכחות הפיזית שלנו בעולם ומתחברים לאני הפנימי שלנו. הוא חוגג את חדוות התנועה, ביטוי הרגשות דרך הגוף, ותחושת החיים הנובעת מתנועה קצבית.

פרספקטיבה חלופית זו מעודדת אותנו לחשוב מעבר להתבוננות אינטלקטואלית ולאמץ את החוויה הגלומה כדרך תקפה לדעת ולהיות. הקיום אינו מוגבל אך ורק לתחום המחשבה, אלא משתרע לתחום התחושה, התנועה והביטוי היצירתי!