לרקוד כאסקפיזם?...

יש שיגידו שהשתתפות בשיעורי ריקוד בזמן מלחמה או בזמנים קשים היא סוג של אסקפיזם. אבל מניסיוני, זה בדיוק הפוך.

אסקפיזם הוא לברוח מהמציאות, לטמון את הראש בחול. הריקוד, לעומת זאת, עוסק בפיתוח קשר עמוק יותר עם עצמך ועם העולם הסובב אותך. זה על מציאת כוח ואיזון בתוך הכאוס, זה על בניית כוח מבפנים החוצה.

 כל צעד, כל תנועה, הוא פעולה של ביסוס עצמך ברגע הנוכחי וטיפוח חוסן להתמודדות עם אתגרי העולם האמיתי.

דרך הקשר עם הרצפה, החיבור למרכז הגוף, המיקוד בשינוי כיוון והחיפוש אחר איזון טוב יותר, הריקוד עוזר לנו להתחזק – לא רק פיזית, אלא גם נפשית ורגשית. זה מכשיר אותנו להתמודד עם אתגרי החיים האמיתיים בחוסן ובחן רב יותר.

אז לא, ריקוד אינו עניין של בריחה מהמציאות. זה על למצוא את הכוח להתמודד עם זה, ראש מורם.